מראתיים
מראות
המראות המצויות מסביבנו עשויות זכוכית. על מנת לגרום להחזרת קרני האור מצפים את עברן השני בצפוי כסף. ציפוי זה הנו אטום והאור הפוגע במראה מוחזר.
אנו מכירים תופעה זו בלילה כשהחדר מואר הופכות שמשות החדר למראות. החשכה בחוץ יוצרת "ציפוי אטום" לזגוגית, ועל גבי הזגוגית משתקפת בבואה. באופן דומה הופכים גם מימי נחלים ואגמים למראות. כאשר המים שקטים קרני האור הפוגעות בהם חוזרות, ואנו רואים את בבואת העצים והעננים המשתקפים בהם. אם כן, כל חפץ חלק וממורק עשוי לשמש מראה.
המראות הראשונות נעשו על ידי המצרים. היו אלה טסי זהב וכסף ממורקים. בני ונציה הראשונים שהמציאות את מראות הזכוכית בימי הביניים. הם שמרו בסוד את דרך הכנת המראות במשך שנים רבות.
אף על פי כן הצליחו הצרפתים באמצע המאה ה – 17 לפענח את סוד ייצור המראות וייסוד תעשייה משוכללת. שנים עברו, המידע הועבר לארצות רבות ותעשיית המראות התפתחה בכל רחבי העולם.
המראה המישורית משטח חלק ומלוטש. קרני האור הפוגעות בה מוחזרות ממנה ומתקיימים החוקים הבאים:
- זווית הפגיעה של קרן אור שווה לזווית ההחזרה.
- מרחק הבבואה במראה שווה למרחק הגוף מן המראה.
- הבבואה המתקבלת שווה בגודלה לגודל הגוף.
- הבואה המתקבלת הפוכה: הימין של הגוף הנו השמאל של הבבואה (כמו בכתב ראי).
המראתיים מזמנות לנו עושר רב של גילויים.
במראתיים מגלים הילדים שכאשר פותחים אותן בזוויות שונות, רואים בהן כמה שכפולים של צורות או של גופים הנמצאים בתוך הזווית ככל שזווית הפתיחה קטנה, חדה, כך רואים מספר רב של שכפולים, ולהיפך.
המאמר לקוח מתוך המדריך לגננת לטיפוח מיומנויות חקר בגיל הרך / האגף לחינוך קדם יסודי.